כשאתם עוברים דרך שערי מחנה ריכוז, אתם מחפשים שיעור היסטוריה פשוט. אבל אז אתם שמים לב למשהו מוזר: אובליסק בטון בגובה 40 מטרים ניצב מעל האתר, פסל של חייל סובייטי מתנשא במרחק, ורוב הצריפים שדמיינתם נעלמו. אז לאן הם נעלמו, ומדוע האזור מרגיש מסודר כמו תפאורה?
The answer is that you are standing inside two layers of history. One is the camp itself. The other is what East Germany decided the camp should mean. To understand זקסנהאוזן, אתה צריך לקרוא את שניהם.
The Day the Camp Became a Monument
וולטר אולבריכט, מנהיג ה-SED, פתח את זקסנהאוזן כאנדרטה לאומית ב-23 באפריל 1961. בחירת תאריך זה הייתה משמעותית מכיוון ש... חומת ברלין נבנה באוגוסט ההוא וממשלת מזרח גרמניה נאבקה להשיג לגיטימציה בכל החזיתות. אם אתר מחנה הריכוז ינוהל כראוי, הדבר יוכל לשמש כראיה לכך שהגרמניה המזרחית הייתה בצד הנכון של ההיסטוריה.
אז העיצוב מחדש מעולם לא נועד להיות מקום של אבל. המתכננים בנו אותו כאנדרטה למה שכינו "ניצחון האנטי-פשיזם". מבקרים שילמדו את הפריסה יראו את ההבדל בין אנדרטה שנועדה לגרום לכם להתאבל לבין אנדרטה שנועדה לגרום לכם להאמין במשהו לגבי ההווה.
האובליסק והמשולשים האדומים
מרכז העיצוב המחודש משנת 1961 הוא אובליסק בטון בגובה 40 מטרים. הוא נושא 18 משולשים אדומים, הסמל שהנאצים אילצו אסירים פוליטיים לענוד. בחירת הסמל מספרת הכל על הסיפור המסופר.
הנרטיב של גרמניה המזרחית הציב את ההתנגדות הקומוניסטית בראש היררכיית הקורבנות. אסירים פוליטיים, וקומוניסטים מעל כולם, הוצגו כגיבורים שמאבקם הסתיים בניצחון. אנשים שנדחקו לשוליים בשל מי שהם, ולא בשל מה שהאמינו בהם.
The record on this is blunt. When the memorial opened in 1961, there was no separate mention of Jewish victims. Only after fierce protests did the government add sparse, marginal exhibits about Jewish suffering. Jehovah’s Witnesses, homosexuals, and Roma and Sinti were left out of the state narrative entirely.
גם הנוף נכתב מחדש
ה-GDR לא רק שינתה את הסיפורים על התוויות; היא שינתה את היסודות עצמם. היסטוריונים מסוימים מתארים שינוי זה כשקול להחלפת "הגיאומטריה של הטרור המוחלט" ב"ניצחון האנטי-פשיזם".
הנה מה שזה אומר באתר:
- רוב צריפי האסירים המקוריים נהרסו.
- קיר בטון מחורר הקיף את אזור המסדר הפתוח, והפנה את עיניכם אל האובליסק ופסל של חייל סובייטי משחרר.
- המחנה צומצם במכוון בגודלו, תוך הושמטות מבני האס אס הסמוכים.
קל לפספס את הנקודה האחרונה הזו. בכך שהוציאה את אזור האס אס, האנדרטה נמנעה משאלה מי היו העבריינים והיכן הם גרים ועובדים. המחנה הפך לסיפור על קורבנות הרואיים וצבא משחרר, במקום לסיפור על האנשים שניהלו אותו.
המוזיאון במטבח
מוזיאון המחנה שכן במטבח האסירים לשעבר, והתערוכות בו עשו עבודה פוליטית רבה. הטרור הנאצי ורצח העם הוצגו בעיקר ככלים של קפיטליזם מונופוליסטי ותעשייה רודפת רווח. השורשים העמוקים יותר של הגזענות והאנטישמיות הנאצית בקושי נראו.
Under that logic, fascism was a product of capitalism, so a socialist state could not produce it. As one explanation of the GDR worldview puts it, the state presented itself as a German reboot, and by definition an antifascist country that bore no responsibility for the Third Reich. The same thinking explains why the חומת ברלין was officially called an “antifascist barrier,” and why the GDR never took part in reparation efforts the way West Germany did.
התערוכות גם שרטטו קו נוקשה בין מזרח למערב. מערב גרמניה הוצגה כיורשת ישירה של הנאציזם, מלאה בפושעים שלא נענשו, בעוד שגרמניה המזרחית-מזרחית הייתה "גרמניה החדשה וההומניסטית" שחיסלה את הפשיזם לתמיד.
The Chapter That Was Erased
הנה החלק שמפתיע את רוב המבקרים. בין השנים 1945 ל-1950, ברית המועצות ניהלה את האתר כמחנה מיוחד מס' 7/מס' 1 של ה-NKVD. אלפי אנשים מתו שם מרעב וממחלות, כולל אסירים פוליטיים, סוציאל-דמוקרטים ופקידים נאצים זוטרים.
היסטוריה זו לא יכלה להתקיים לצד דימוי של ברית המועצות כמשחררת טהורה וללא רבב. לכן היא צונזרה והוסרה מהתצוגה הציבורית של האנדרטה לכל אורך תקופת ה-GDR. מבקר בשנת 1975 יכול היה לסייר בזקסנהאוזן מבלי לגלות לעולם שהמחנה המשיך להתמלא באסירים לאחר השחרור.
האם מזרח גרמניה באמת נקייה מנאצים לשעבר?
This is the question people argue about most, and the honest answer is that it is complicated.
מצד אחד, האליטה של המפלגה השלטת הגיעה ברובה מוותיקי המפלגה הקומוניסטית של גרמניה שלפני המלחמה, רבים מהם גולים, לוחמי מחתרת או זרים. הדה-נאציפיקציה הסובייטית הייתה נוקשה יותר מהגישה המערבית-גרמנית המוקדמת, ובדרגות הגבוהות ביותר, ה-GDR הייתה כנראה נקייה יותר מהמערב.
מצד שני, סדרי העדיפויות של המלחמה הקרה לא נעצרו במסך הברזל. צודקים האנשים שאומרים שדה-נאציפיקציה נעשתה בצורה קפדנית יותר במובנים מסוימים, אך התמונה הרחבה יותר היא שהלחימה בגוש היריב הייתה לעתים קרובות חשובה יותר מאשר ענישת נאצים. אנשים רבים עברו ממוסדות נאציים ושירותים חשאיים לעבודה בממשלת גרמניה המזרחית. כמה קציני וורמאכט לשעבר זכו להערכה בזכות ניסיונם הלחימה והניהול, ולאחר חימוש מחדש, הצבא העממי הלאומי הונהג על ידי קצינים ש"הוסגרו" בשבי הסובייטי.
ביקורת חריפה יותר התמקדה בתרבות ולא באנשים פרטיים. מאחר שהגרמניה המזרחית התעקשה שאין לה שום קשר לגרמניה הנאצית, הנושא לא נלקח ברצינות בבתי הספר. למרות שגם למערב גרמניה היו חסרונות, דור ב-1968 רצה לדעת מה הוריו עשו במהלך המלחמה. היסטוריונים רבים מאמינים שהמזרח מעולם לא עבר תהליך כזה של התמודדות עם העבר, וכי חוסר חשבון נפש זה, יחד עם ההלם הכלכלי של האיחוד מחדש, סייעו לשמר את התנאים שבהם התפתחה הפוליטיקה הקיצונית.
מה קרה לאנשים שניהלו את זקסנהאוזן לאחר נפילת המשטר הנאצי? קראו כיצד הובאו משמרות זקסנהאוזן לדין לאחר המלחמה? כדי לחקור את המשפטים, החקירות והמאמצים להעמיד את שומרי המחנה לשעבר לדין וחשבון לאחר המלחמה.
What Changed After 1990
לאחר האיחוד מחדש, האתר עבר תהליך של מה שהיסטוריונים מכנים דאידיאולוגיזציה. בשנת 1993, זקסנהאוזן שולבה בקרן החדשה לאנדרטאות ברנדנבורג, והשינויים היו גדולים.
תקופת המחנה הסובייטי נכללה לבסוף בבניין מוזיאון נפרד שנפתח בשנת 2001 מחוץ לאזור המחנה ההיסטורי המרכזי. ההפרדה מכוונת: היא מונעת מפשעי משטר אחד להמעיט בערכו של האחר או להמעיט בערכו.
הסדר שבו הוצגו קבוצות הקורבנות השונות בוטל. כיום, תערוכות קבע כוללות את האסירים היהודים, הסינטי והצוענים, הומוסקסואלים ועדי יהוה, והמוקד עבר מסיפורים הרואיים קולקטיביים לביוגרפיות אישיות ולתיאורים של סבל אישי. מחנה החיילים של האס אס ו... מפקדת הפיקוד, אשר הגרמניה המזרחית הזניחה, מהווים כעת חלק מתוכנית החינוך.
The most striking thing was the decision to omit certain details. The 1961 obelisk is still a historical artifact showing how the GDR handled its memory. Nowadays, the memorial not only informs you about the camp but also explains how a communist regime distorted history in the interest of the Cold War. You are given both the original account and the account of that original account.
שאלות נפוצות
- כיצד ראו מזרח גרמנים מן השורה את הנאצים לשעבר?
זה היה תלוי באדם ובעשור. אדם המאמין בדוקטרינת המפלגה ראה בנאצים בעיה של מערב גרמניה. אחרים החזיקו בדעות מורכבות יותר, והשקפות השתנו לאורך שנות ה-50, ה-70 וה-80. מחקרים אמינים בקנה מידה גדול של דעות ציבוריות הם נדירים.
- האם נכון שהיו הרבה נאצים לשעבר בממשלת הגרמנית המזרחית?
בצמרת, ההנהגה כללה בעיקר קומוניסטים, גולים ומתנגדי התנגדות מלפני המלחמה. מתחת לרמה זו, אנשים עם עבר נאצי הועסקו בשל כישוריהם, וקציני וורמאכט לשעבר סייעו בבניית הצבא. לשתי הטענות יש מידה מסוימת של אמת.
- Why did the GDR call the חומת ברלין an “antifascist barrier”?
מכיוון שתורת המדינה קבעה שהגרמניה המזרחית הייתה אנטי-פשיסטית מעצם הגדרתה והמערב היה יורש הרייך השלישי. התווית התאימה לסיפור הזה.
- האם זקסנהאוזן עדיין מציג את העיצוב של ה-GDR כיום?
כן. האובליסק משנת 1961 נותר דוגמה שמורה לאופן שבו מזרח גרמניה התמודדה עם זיכרונה, והאזור עבר כיוון מחדש סביב שרידי המחנה ששרדו.
- When was the Soviet camp history added, and where can I see it?
מחנה ה-NKVD שלאחר המלחמה (1945 עד 1950) שולב רשמית לאחר 1993, כאשר בניין מוזיאון ייעודי נפתח בשנת 2001 מחוץ לאזור המחנה ההיסטורי המרכזי.
