אתה עומד בפינה שקטה של אורניינבורג, מצפון לברלין, ומביט בבניין נמוך שרוב המבקרים בו לעבור מהר מדימישהו לידך אומר את מה שכמעט כולם חושבים בשלב מסוים: "חקרתי את המלחמה הזו במשך שנים ומעולם לא שמעתי על זה." רגע הגילוי הזה הוא הדרך הטובה ביותר לשאלה קשה. מי באמת הרוויח כסף מאסירי זקסנהאוזן, וכמה מזה אנחנו יכולים להוכיח?
התשובה הכנה אינה נעימה יותר מהסיכום הסטנדרטי: המחנה לא היה חלק מעולם סגור של האס אס; הוא היה קשור לכלכלה הגרמנית, והכלכלה, בתורה, הייתה קשורה אליה.
המספר שמשנה את האופן שבו אתה רואה את המלחמה
עד אמצע המלחמה, כרבע מכוח העבודה בגרמניה הנאצית הורכב מעובדי כפייה. אלה לא היו רק אסירים במחנות. הם כללו אזרחים שגורשו ממדינות כבושות, שבויי מלחמה ואסירי מחנות ריכוז, כולם עבדו עבור חברות פרטיות. בין החברות שהעסיקו אותם היו תיסן, קרופ, IG פארבן, בוש, דיימלר בנץ, סימנס, יונקרס, מסרשמיט, הנשל, דמאג, בלאופונקט ופולקסווגן.
זקסנהאוזן היה בלב המערכת הזו מסיבה פשוטה אחת: מיקומו. הוא שכן ליד ברלין, העיר שבה שכנו מפעלי החימוש, פרויקטי בנייה ותעשיות. האסירים לא הופרדו מהכלכלה; להיפך, הם הפכו לחלק ממנה.
איך הכסף זז בפועל
הבנת מנגנוני הרווח חשובה יותר משינון רשימה של שמות מותגים. ברוב המקרים זה עבד כך:
- חברה הייתה זקוקה לעובדים ואיבדה את כוח העבודה הגברי שלה לחזית.
- אנשי האס-אס השכירו אסירים לחברה בתעריף יומי לנפש.
- החברה שילמה לאס אס, לא לאסיר.
- האסיר לא קיבל דבר, קיבל מנות רעב, ואפשר היה להחליף אותו כשהיה מותש.
הנקודה האחרונה היא מודל העסקים כולו. עובד שלא משלמים לו, ומותו לא עולה לכם דבר, הוא התשומה הזולה ביותר בהיסטוריה התעשייתית. הרווח לא הגיע מאכזריות כתופעת לוואי. הוא הגיע מאכזריות כאמצעי לחיסכון בעלויות.
הדוגמאות הטובות ביותר הן מפעלי הלבנים ותעשיית המטוסים. אסירים הוכרעו כמי שגרמו למות כתוצאה מייצור הלבנים שבוצע במחנה; ייצור לבנים זה סיפק את הכמות העצומה של... תוכניות בנייה לברליןלהיינקל, יצרנית המטוסים, היה מפעל באורניינבורג והוא השתמש בכוח אדם של אסירים. זו הסיבה לכך שהעיירה חשובה. המחנה לא היה ממוקם באמצע היער; הוא היה ממש ליד מתקני תעשייה.
Want to understand one of the specific sites where prisoners were exploited for forced labor? Read קלינקרוורק בזקסנהאוזן: אסירי מפעל הלבנים חששו כפרט מוות כדי ללמוד על התנאים הקשים במפעל הלבנים.
העסקאות שאחרי המלחמה היו לעתים קרובות השערורייה האמיתית
התמקדות רק ב-1945 פירושה להתעלם מחצית מהסיפור. רבות מחברות אלו הרוויחו כסף לפני המלחמה, במהלכה ואחריה. דוגמה נפוצה היא ג'נרל מוטורס; חברת הבת הגרמנית שלה ייצרה משאיות וכלי רכב צבאיים עבור גרמניה, בעוד שחברת האם סיפקה את שירותיה לארצות הברית. נאמר שג'נרל מוטורס תבעה מאוחר יותר פיצוי מהממשלה האמריקאית על נזק שנגרם למפעל גרמני מפצצות, כאשר סכום של כ-33 מיליון דולר צוטט לעתים קרובות בשנות ה-60. יש להיזהר לגבי הסכום המדויק, אך הנקודה העיקרית נותרת בעינה: מצב הכספים של התאגידים לאחר המלחמה היה מסובך, והאנשים שנפגעו לא היו אלה שקיבלו את ההסדרים.
בינתיים, האנשים שנאלצו לעבוד לעתים קרובות לא קיבלו פיצויים במשך עשרות שנים. חברות גרמניות גדולות הסכימו לקרן פיצויים קולקטיבית רק בסביבות שנת 2000, כאשר כמעט כל מי ששועבד היה קשיש או מת.
Neutral Countries Were Not as Clean as the Brochures Say
A further aspect of this story concerns the financial trail outside Germany. Switzerland permitted the Nazi transport trains to pass through its territory, and its banks took the assets and valuables that had been seized. It is argued that neutrality entails continuing pre-war activities, such as rail transport and banking, and that Portugal sold goods to both sides while also allowing the British to use its Azores bases. Both of these points are valid. A balanced view is that neutrality was as much a commercial as a moral choice and that the profits actually existed.
החלק שאף אחד לא שם על הלוחית
הפרט האנושי ביותר בכל הסיפור הזה מגיע מניצולים רגילים. אדם אחד, דובר הולנדית בכמה שפות, שהיה משועבד במפעל תחמושת, התגאה בעובדה שמעט מכלי הנשק שסייע לייצר פגעו במטרותיהם. סנפירים מעט עקומים אינם עפים ישר. כשהשתחרר, הוא התנדב לצבא ארה"ב ושירת כמתרגם, לעתים קרובות תחת אש.
זה מזכיר לנו שעבודת כפייה לא הייתה רק ספר חשבונות של רווחי תאגידים. אלה היו מיליוני אנשים שקיבלו החלטות בשקט לגבי מידת ההתנגדות.
Another example was the Heinkel aircraft factory, where prisoners were forced to work in Nazi armaments production. Read מפעל המטוסים היינקל וזקסנהאוזן: כיצד שימשו אסירים לבניית מטוסי קרב נאציים כדי לחקור את ההיסטוריה הזו ביתר פירוט.
שאלות נפוצות
- האם סימנס בנתה את תאי הגזים במחנות?
לא, טענה זו מפשטת יתר על המידה את העובדות. סימנס אכן השתמשה בעבודת כפייה ופעלה ליד אושוויץ, אך תנורי הקרמטוריום סופקו בעיקר על ידי טופף ובניו, עם תכנונים של קציני אס אס.
- האם קרופ ניהל או בנה את המשרפות?
לא. קרופ השתמשה בעבודת כפייה במפעליה, אך המשרפות תוכננו על ידי האס אס והוצבו על ידי חברות כמו טופף ובניו, ולאחר מכן הופעלו על ידי האס אס והאסירים.
- האם ג'נרל מוטורס באמת קיבלה תשלום עבור מפעל גרמני שהופצץ?
דווח באופן נרחב כי ג'נרל מוטורס קיבלה כ-33 מיליון דולר מממשלת ארה"ב בשנת 1967 עבור נזק שנגרם למפעל גרמני בזמן מלחמה. בדקו את המקורות לקבלת הסכום המדויק ואת הבסיס שלו.
- האם שוויץ הייתה באמת ניטרלית במהלך המלחמה?
הדעות חלוקות. מבקרים מצביעים על תחבורה רכבתית של עובדי כפייה וקבלת חפצי ערך שנבזזו. המגינים טוענים כי המשך הגישה לרכבות ובנקאות לפני המלחמה היה עקבי עם נייטרליות, בדומה לפורטוגל שמכרה לשני הצדדים.
- האם הנאצים באמת ניהלו בתי בושת בתוך המחנות, כולל זקסנהאוזן?
כן. בתי בושת במחנות היו קיימים כחלק ממערכת תמריצים, שאוישו על ידי נשים שנכפו לעבודת מין, בדרך כלל הוחלפו כשהן תשושות ולעתים קרובות נרצחו לאחר מכן. בניין מבקרים בזקסנהאוזן הוא חלק ממה שנותר לראות.
