רוב האנשים מדמיינים מחנה ריכוז כמקום מוסתר בקצה דרך ארוכה, מאחורי עצים, הרחק מחיי היומיום של כולם. תמונה זו מנחמת, והיא שגויה. להבין זקסנהאוזן, אתה צריך להפסיק להסתכל על השער ולהתחיל להסתכל על המפה סביבו.
מה באמת היה מחנה לוויין
המחנה הראשי היה רק מרכז של מערכת גדולה בהרבה. למחנות ריכוז הייתה בדרך כלל רשת של מחנות משנה קטנים יותר המחוברים אליהם, הפזורים ברחבי האזור שמסביב. בדכאו היו קבוצות קאופרינג, ממוספרות I עד XI, פרושות ברחבי דרום גרמניה. לאושוויץ היה מקבץ משלה סביב אושווינצ'ים.
זקסנהאוזן פעלה באותו דפוס. בסביבות תחילת 1945, כ-80,000 איש נכלאו בזקסנהאוזן ובמחנות הלוויין שלה, מתוכם כ-58,000 הוחזקו במחנה הראשי. אם מבצעים חיסור זה, מגלים עובדה יוצאת דופן: כ-22,000 אסירים כבר חיו ועבדו מחוץ לגדרות הראשיות. ה'מחנה' לא היה אחוזה אחת אלא נוכחות אזורית.
מדוע נבנו הלוויינים בתוך העיר
הסיבה היא פשוט פרקטית. האס אס רצו שעבודת כפייה תהיה זמינה בדיוק במקומות שבהם התרחשו פעילות תעשייתית ועבודות תיקונים בזמן מלחמה. זו הסיבה שהוקמו מחנות לוויין באזורים עירוניים, והאסירים הוצאו לעבודה לעיני כל.
אסירים מזקסנהאוזן גויסו ל... nearby Berlinבגדיהם המפוספסים היו כה מוכרים עד שתושבי ברלין הפשוטים כינו אותם "זברות". חשבו על משמעות הכינוי הזה. אוכלוסייה לא ממציאה מילת סלנג אגבית לאנשים שהיא לעולם לא רואה. היא ממציאה אחת לאנשים שהיא פוגשת ברחוב כל שבוע.
רוצים להבין מי נהנה ממערכת עבודת הכפייה בזקסנהאוזן? קראו כיצד חברות גרמניות הרוויחו מעבודת כפייה של אסירים בזקסנהאוזן כדי ללמוד כיצד חברות השתמשו באסירים כמקור עבודה ורווח.
העבודה שצפו תושבי ברלין באסירים
העבודה לא הוגבלה למפעלים. כאשר הפשיטות האוויריות של בעלות הברית הפכו תכופות יותר, האסירים במחנות הועסקו בכיבוי אש, ביצוע פעולות חילוץ ופינוי הריסות לאחר ההפצצות. הם נשלחו גם לטפל בפצצות שלא התפוצצו, עבודה שהייתה קטלנית לעתים כה קרובות, עד שאנשי אס אס שהורשעו בפשעים נבחרו לשמש כשומרים עבור חוליות אלה.
דמיינו רחוב בברלין המופצצת, עם שריפות בוערות, שכנים עוברים בין הבניינים שקרסו, וביניהם גברים רזים במדים מפוספסים המוסעים על ידי שומרים חמושים. זו לא הייתה פעולה סודית; זה היה חלק ברור באופן שבו העיר שרדה את חורבנה.
חצר בית הספר באוסנבריק
היבט מפחיד במיוחד קשור לאירועים מחוץ לברלין. באוסנבריק, אמהות סיפרו לאס אס שהילדים נאלצו לראות אסירים מוכים על ידי השומרים שלהם. האס אס ענה במפורש שאם הילדים לא יהיו קשוחים מספיק בשלב זה, יש להקשיח אותם.
שימו לב על מה התלונה. האמהות לא התנגדו למכות. הן התנגדו לכך שילדיהן יצטרכו לצפות. וליד רוונסבריק, נראו ילדות קטנות משחקות משחק של "שומרי מחנה". ילדים מחקים את מה שסובב אותם. משחק גן שעשועים שנבנה סביב שומרי המחנה מראה לכם עד כמה מערכת המחנה נכנסה לחיים הרגילים.
זו הסיבה שהיסטוריונים מתייחסים לטענה בורות האזרחים בספקנות כה רבה. היה בלתי אפשרי עבור רוב האזרחים הגרמנים להכחיש באופן אמין את ידיעתם על המחנות או על מערכת עבודת הכפייה. הראיות היו הולך ברחובותיהם.
פרט שכדאי לבדוק: תאריך גלאו טרבין
מחנות לוויין הם גם מקום בו מסתתרת היסטוריה מרושלת רבה, ולכן כדאי לדייק בתאריכים. תמונה שפורסמה באופן נרחב מראה את אמין אל חוסייני, המנהיג הלאומני הפלסטיני, מסייר במה שסומן כאתר הקשור לזקסנהאוזן בשנת 1942.
הבעיה כאן היא הכרונולוגיה; אתר גלאו טרבין הפך למחנה ריכוז לוויני רק ב-23 באוקטובר 1942. לכן, ביקור לפני תאריך זה לא יכול היה להיות סיור במחנה לוויני שפעל באופן פעיל. אמנם אין בכך כדי ליישב את כל השאלות לגבי מה שהתצלום מראה, אך הוא משמש כתזכורת שימושית: בכל פעם שתמונה מלווה בכיתוב סנסציוני, חשוב לבדוק את תאריכי האתר. מאחר שמחנות לוויין נפתחו, התמזגו ונסגרו לפי לוח זמנים מוגדר, ציר זמן זה הוא הדרך המהירה ביותר לאתר כיתוב שגוי.
מדוע היסטוריה זו עדיין משמשת כאזהרה
קיומה של מערכת הלוויינים הוא הסיבה לכך שאנשים ממשיכים להעלות את הנושא הזה כשהם מדברים על אי צדק מודרני. פרשנים מודרניים מסוימים עורכים השוואות לא נוחות בין עבודת הכפייה של העבר לבין תעשיות המעצר והכלא הנוכחיות, תוך הצבעה על הסיסמה "Arbeit macht frei", שהוצגה בדכאו, אושוויץ, טרזינשטט וזקסנהאוזן, ואז שואלים האם מניעי רווח יכולים להפוך בעדינות את הכליאה למקור עבודה.
ההשוואות הן עזות ושנויות במחלוקת ויש לערוך אותן בזהירות, שכן מערכת המחנות הנאצית הייתה מנוע של רצח המוני, לא רק מערכת כליאה. עם זאת, הלקח הבסיסי ממדינות הלוויין הוא אמיתי וחמור: זוועה לא חייבת להיות מרוחקת; היא יכולה לתפקד במלוא עוצמתה, מונעת על ידי סידורים לוגיסטיים רגילים, מגובה על ידי שכנים רגילים, ומוצדקת באמירה כמו "הם הולכים מזרחה לעבוד". הסכנה אינה נובעת רק מי שמבצעים את הפשע; היא טמונה גם במספר הרב של אנשים שחזים בו, מקבלים אותו ובוחרים לא לבחון אותו מקרוב.
רוצים לחקור את אחד מאתרי העבודה הלווייניים הידועים לשמצה ביותר הקשורים לזקסנהאוזן? קראו קלינקרוורק בזקסנהאוזן: אסירי מפעל הלבנים חששו כפרט מוות כדי ללמוד על התנאים הקשים איתם סבלו האסירים שם.
שאלות נפוצות
- כמה רחוקים היו מחנות הנאצים מהחברה הרגילה?
לרוב קרוב מאוד. זקסנהאוזן הייתה במרחק של כ-32 קילומטרים מברלין ודכאו כ-16 קילומטרים ממינכן. בפולין הכבושה, המחנות היו לעתים קרובות ממש ליד ערים: אושוויץ ליד אושווינצ'ים, טרבלינקה במרחק של כמה קילומטרים מהכפרים הקרובים ביותר, ובלז'ץ בכפר בלז'ץ.
- האם המחנות היו חבויים במקומות נידחים?
בדרך כלל לא. בגרמניה הם הוצבו בפאתי הערים הגדולות כדי להשתמש ברשתות הרכבות תוך הגבלת עיניים סקרניות, אך הם מעולם לא הוסתרו באמת. מחנות לוויין הוקמו במכוון באזורים עירוניים, כך שאסירים היו גלויים באתרי עבודה ברחבי האזור.
- האם אזרחים גרמנים באמת יכלו לטעון שלא ידעו?
מעטים מאוד יכלו לעשות זאת באופן אמין. אסירים שימשו לכיבוי אש, עבודות חילוץ ופינוי הריסות לאחר תקיפות אוויריות, ולסילוק פצצות מסוכנות. לברלינאים אפילו היה כינוי, "זברות", על שם המדים המפוספסים שראו. ילדים באוסנבריק נאלצו לצפות במכות, ובנות ליד ראבנסבריק שיחקו כשומרות במחנה.
- How long were the train rides, and were they all long?
זה השתנה. סביב דכאו היו מספיק מחנות בקרבת מקום שאסירים יכלו לצעוד ביניהם. מסעות הרכבת הארוכים והידועים לשמצה היו אופייניים יותר לטרנספורטים למרכזי ההשמדה בפולין, כמו למשל נסיעת הרכבת בת 190 קילומטרים מגטו לודז' לאושוויץ II (בירקנאו).
- מה קרה לאסירים של זקסנהאוזן בסוף המלחמה?
As the Red Army reached the River Oder, the camp was ordered evacuated. In February 1945, an SS special unit under Otto Moll murdered about 3,000 internees, and at least 13,000 more were sent to Mauthausen and Bergen Belsen. At the start of 1945, around 80,000 people were held across זקסנהאוזן and its satellites.
