Anyone who has looked at a black-and-white picture of a camp prisoner and asked who he was, what beliefs he held, and why he was sent there has asked the right question. People often believe the camps were established for a single purpose and for one particular group. In fact, reality is more complicated, and Sachsenhausen is where this is clearest. The first people confined within its walls were not strangers to the regime; rather, they were neighbors, rivals, and at times former allies.
מדריך זה מסביר מי היו האסירים הפוליטיים, כיצד מיינו אותם הנאצים, ומה לזכור אם ברצונכם להבין את ההיסטוריה הזו במקום לאסוף עובדות עליה.
Why Sachsenhausen Started With Politics
The earliest wave of prisoners were people the Nazis considered political enemies at home: communists, social democrats, trade unionists, and outspoken clergy. Many had been in the German resistance or refused to cooperate. This pattern is the same as elsewhere. Mauthausen, for example, also began as a place where German political opponents of the Nazi Party were held, long before it became associated with the later mass deportations. The “political prisoner” label came first. The wider horror grew around it.
One person who lived this story and then spent decades fighting for justice was Hans Maršálek, a committed socialist active in resistance against the Nazis. The Nazis arrested him and sent him to Mauthausen. After the war, he helped track down and convict Nazi criminals. His life reminds us that surviving was not the end of the resistance. For many, testifying and documenting was the second chapter.
The Famous Names Behind the Barbed Wire
לא כל אסיר פוליטי היה עובד אנונימי. חלקם היו דמויות שהמשטר רצה לשבור או לשלוט בהן.
Martin Niemöller, הכומר הפרוטסטנטי, הוחזק בזקסנהאוזן לאחר שמתח ביקורת גלויה על המשטר. הוא טופל כאסיר מיוחד ושרד את המלחמה, ומאוחר יותר הפך לאחד הקולות המצוטטים ביותר על מחיר השתיקה.
קורט שושניג, קנצלר אוסטריה לשעבר, הוחזק בחלק נפרד במחנה. סיפורו מראה שהאופוזיציה לא הייתה חייבת להגיע מהשמאל. פוליטיקאי שמרן שעמד בדרכה של השתלטות אוסטריה היה עלול להגיע לאותה מערכת כמו מדפיס קומוניסטי.
Stefan Rowecki, מפקד המחתרת הפולני, נהרג בזקסנהאוזן בשנת 1944. המקרה שלו מראה שבמחנה היו שבויים מנהיגים של תנועות התנגדות שלמות, לא רק מתנגדי משטר בודדים.
גאורג אלזר, הנגר שניסה להתנקש בחייו של היטלר באמצעות פצצה בשנת 1939, הוחזק במערכת המחנות כאסיר מיוחד והוצא להורג לקראת סוף המלחמה.
ואז יש את זה שהכי מפתיע אנשים: יעקב ג'וגשווילי, Stalin’s own son, often called Jacob in English accounts. He was taken prisoner עַל יְדֵי the Germans on July 16, 1941, and died at זקסנהאוזן בשנת 1943דיווחים מספרים כי המנהיג הסובייטי סירב להתמקח על שחרורו, מה שהופך את מותו לאחת הדוגמאות הבולטות ביותר לאופן שבו פוליטיקה, מלחמה ומשפחה התנגשו בתוך מערכת המחנות. סיפורו גם מעורר את הוויכוח המקוון הרגיל מדוע סטלין ומאו אינם נזכרים באותה גועל אוניברסלי כמו היטלר. התשובה הכנה היא שהיסטוריונים מתייחסים אליהם כמקרים נפרדים, עם שיטות שונות ותיעוד שונה, וכי שלושתם גרמו למספרי הרוגים מדהימים.
The Prisoners Nobody Photographed
הנה החלק שמדריכים רבים מדלגים עליו. רוב הקורבנות הפוליטיים לא היו מפורסמים. הם היו חיילים ואזרחים רגילים, ושבויי מלחמה סובייטים היו בין הנפגעים ביותר מכולם.
בזקסנהאוזן, אלפי שבויי מלחמה סובייטים נורו בשנת 1941 במתקן השמדה שנבנה במיוחד. מחנות אחרים מראים את אותה תבנית. במאוטהאוזן, לאחר שהרפובליקנים הספרדים שנמלטו ממשטרו של פרנקו ונלכדו בזמן ששירתו בצבא הצרפתי, שבויי מלחמה סובייטים הפכו לקבוצה העיקרית הבאה שנשלחה לשם. חיילים שאינם צרפתים ששירתו בצבא הצרפתי זכו ליחס קשה הרבה יותר מאשר אסירים צרפתים עצמם, משום שהנאצים קיוו לבעל ברית עתידי בצרפת.
האכזריות לא פסקה גם עם שחרור כל העם. נשים סובייטיות שנלקחו בשבי והוחזקו ברבנסבריק המשיכו לסבול לאחר מכן, חוו התעללות ונחשדו בבית. במקרים מסוימים, ממשלתן ראתה בהן בוגדות. כשאנשים אומרים שסיפורם של אסירים פוליטיים מורכב, הם מתכוונים בדיוק לזה. אותו אדם היה יכול להיות קורבן של הנאצים ואז להפוך למטרה של מדינתו שלה.
רוצים ללמוד על קבוצה נוספת שנרדפה ונכלאה בזקסנהאוזן? קראו את הבלוג שלנו בנושא אסירים גאים בזקסנהאוזן: ההיסטוריה של המשולש הוורוד כדי לחקור את חוויותיהם ואת הרדיפה שלהם.
Understanding the “Category” System Without Getting Lost
If you read about camps for even ten minutes, you will run into the categories. Mauthausen was placed in category III, reserved for prisoners the regime considered irredeemable and wanted to treat most harshly. Sachsenhausen was graded below that. Category I and II camps were mostly used for forced labor.
הנקודה המעשית שיש להסיק מכך היא שהתוויות מתייחסות לתוכנית ולא לתנאים בפועל. תיאורים של ניצולי מחנות בקטגוריות הנמוכות מזכירים רעב, צפיפות ומחסה לא מספק, אך במקרים מסוימים מציינים גם מידה פחותה של פחד מתמיד להיהרג ביום נתון. מצב זה השתנה towards the end of the warכאשר הנאצים איבדו קרקע במזרח, אסירים נאלצו להתפנות ממחנות מרוחקים לכיוון מרכז גרמניה כתוצאה מהפינויים, וכך קרסה מערכת המיון. עד 1945, עם מגפות, רעב, עבודת כפייה ואלימות מכוונת שהתרחשו בכל מקום, כמעט כל המחנות הגדולים הפכו למרכזי מוות המוני, וזה נכון גם לגבי אלה שהיו בתוך גרמניה. יתר על כן, הקצאת האסירים הייתה לעתים קרובות פחות ברורה מהכללים. אסירים נשלחו לעתים קרובות למחנה עם מקום פנוי.
When Opponents Came From Inside the Movement
קוראים רבים מניחים שכל יריב נאצי היה זר. זה לא לגמרי נכון, וזו מלכודת נפוצה. קחו לדוגמה את ה-SA, לוחמי הרחוב של המפלגה. מפקד אחד של ה-SA התעמת עם היטלר בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30, ויש המכנים את סיעתו "דיסידנט". היסטוריונים דוחים את התווית הזו. ה-SA הייתה מחויבת עמוקות לאידיאלים הנאציים ונאמנה להיטלר. הפסד במאבק כוח פנימי, בעיקר לאס אס, אינו הופך אדם לדמוקרט או למתנגד. נקודה נוספת שעלתה בדיון: היטלר בסופו של דבר פנה נגד ה-SA משום שהיא הפכה לרדיקלית מדי עבור האליטות השמרניות שתמכו בו.
כאשר שואלים על מתנגדי היטלר, יש צורך לחלק אותם לקבוצות שונות. ביניהם היו כאלה שהתנגדו עקרונית, היו יריבים פוליטיים שהפסידו במאבק הכוח, ואז היו אנשים שפשוט היו במקום הלא נכון כשהמערכת הייתה זקוקה לאנשים. לראות את כולם כקבוצה אחת היא הדרך המהירה ביותר לטעות בהיסטוריה.
Photographers, Witnesses, and the Fight to Be Remembered
Some of the best evidence we have came from prisoners who risked everything. At Mauthausen, a resistance network included the photography department. The Nazis pulled professional photographers from the inmate population to keep records and take pictures. Those prisoners smuggled logs and images out to a woman in a nearby village. Francesc Boix, known as the photographer of Mauthausen, is the שֵׁם to look up if you want to see how one man’s courage helped build the historical record.
תמונות אלו שימשו לאחר מכן במשפטים. בנובמבר 1945, ארבעים נאשמים נשפטו בדכאו, במחנה עצמו, וקיבלו כרטיסי מספר כדי שניתן יהיה לזהות אותם. הקבוצה כללה 36 אנשי אס אס, שלושה קאפו ורופא אזרחי אחד, קלאוס שילינג, שנתלה משום שביצע ניסויי מלריה קטלניים על אסירים. קיום המשפטים במקום היה חשוב משום שניתן היה להפוך את המבנים לאולמות בית משפט ולתאים, ולמיקום הייתה משמעות סמלית.
Justice was never clean or lasting, nevertheless. In 1950 and 1951, many people gathered outside Landsberg Prison to demand pardons for the war criminals. In 1951, about 4,000 protesters, some of whom were families with children, gathered, and the demonstration became violent, with antisemitic slogans being shouted. At the time, the press often showed sympathy for the condemned. It is a sobering reminder that remembering is a choice societies continually make.
איך לבקר ולזכור באחריות
אם יש לכם הזדמנות, בקרו במוזיאון באופן אישי; מבקר במוזיאון השואה בדאלאס סיפר שכאשר היה בתוך קרון רכבת ששימש להובלת אסירים, החוויה נותרה בלתי נשכחת. אדם אחר ביקר במאוטהאוזן שלוש פעמים ועדיין... מוצא את הצעדים וחדרים מטרידים כשמדמיינים אותם מלאים באנשים. הנה כמה טיפים מעשיים: ראשית, קראו על המחנה הספציפי, תכננו יום איטי ללא לוח זמנים קבוע, ובחרו בשאלה במקום ברשימת תיוג.
היזהרו מלקיחת קיצורי דרך באינטרנט. לא נכון שכל השוואה בין העבר להווה תקפה, ולא כל התייחסות להיטלר היא רצינית. אם אתם רוצים להעריך הצהרה פוליטית עכשווית לאור ההיסטוריה, עליכם לקרוא תחילה היסטוריות אמיתיות של עריצות אמיתית.
Wondering what the different prisoner markings meant? Read our בלוג on מה המשמעות של המשולשים הצבעוניים על מדי כלא זקסנהאוזן? כדי להבין את שיטת הסיווג בה משתמש המחנה.
שאלות נפוצות
- מי היו האסירים הראשונים שנכלאו בזקסנהאוזן?
The first prisoners were mostly Germans who were political opponents of the Nazis, such as communists, social democrats, and trade unionists, and other camps had a similar situation; for example, Mauthausen, which also started as a camp for political prisoners.
- Was Stalin’s son really held at Sachsenhausen, and how did he die?
כן. יעקב דז'וגשווילי נלכד ב-16 ביולי 1941 ומת בזקסנהאוזן ב-1943. דיווחים מספרים שאביו סירב לארגן עסקה לשחרורו.
- Were political prisoners treated better than other prisoners?
לא באופן אמין. הנאצים דירגו את המחנות לפי קטגוריות, כאשר מאוטהאוזן נמצא בקטגוריה III כבעל היחס הקשה ביותר. ובכל זאת, בסוף המלחמה המערכת קרסה כאשר אסירים ממחנות רבים נדחסו יחד, וכמעט כל המחנות הגדולים הפכו למקומות של מוות המוני.
- האם חברי ה-SA שהתעמתו עם היטלר היו מתנגדים אמיתיים?
באופן כללי לא. למרות שלעיתים סיעה מכונה מתנגדי משטר, ה-SA הייתה נאמנה לאידיאלים הנאציים, ומנהיגיה הפסידו במאבק כוח פנימי במקום לדחות את המשטר.
- How can I learn more about what happened to the perpetrators?
Start with the Dachau trials of November 1945, where 40 defendants were tried at the former camp, including the physician Claus Schilling, who was hanged. Then read about the Landsberg protests of 1951 to see how quickly public sympathy shifted.
