תמונות
כיכר הקריאה
מרחב פתוח עצום שבו נאלצו אסירים לעמוד בתור לקראת מסדר קריאה, ולעתים קרובות עמדו במשך שעות בתנאי מזג אוויר קשים. אזור זה היה מרכזי למשמעת המחנה, שם בוצעו לעיתים עונשים והוצאות להורג מול אלפים.
תערוכת המוזיאון – מילות העבר
בתוך המוזיאון, חדר מואר באור עמום מוצגים על הקיר כתבים היסטוריים - מסמכים, דיווחים של אסירים ורישומים רשמיים של המחנה. טקסטים אלה מספקים תובנה מצמררת לזוועות היומיומיות של החיים במחנה. חלק מהכתבים כוללים פקודות של פקידי אס אס, בעוד שאחרים חולקים עדויות של ניצולים, ומשמרים את קולם של אלו שסבלו קשיים בלתי נתפסים.
שער הכניסה עם הכתובת הידועה לשמצה
התמונה מציגה את שער הכניסה מברזל של זקסנהאוזן, הנושא את הביטוי "Arbeit Macht Frei" (עבודה משחררת אותך). סיסמה מטעה זו נועדה ליצור אשליה של מטרה, אך סימלה את עבודת הכפייה והסבל שסבלו האסירים.
שער הכניסה ומגדל השמירה
המגדל הלבן, שניצב גבוה מעל הכניסה הראשית של המחנה, שימש גם כעמדת תצפית וגם כסמל לפיקוח המדכא ששלט בחיים בזקסנהאוזן. מנקודת תצפית זו, שומרים פיקחו על כל תנועה בתוך המחנה, ואכפו סדר קפדני. שער הברזל הידוע לשמצה, שבעבר נשא כתובת צינית, סימן את נקודת האל-חזור עבור רבים שנכנסו לזקסנהאוזן.
מגדלי השמירה וגדר המערכת
מגדל שמירה ניצב בצורה מאיימת מעל גדר התיל הגבוהה, תזכורת מתמדת למחסומים הקטלניים שכלאו את האסירים. עמדות שמירה וזרקורים הבטיחו שכל ניסיון בריחה היה כמעט בלתי אפשרי.
אזור הרחצה – שגרה קשה ומשפילה
שני כיורי בטון גדולים ניצבים במרכז החדר, ששימשו בעבר לרחיצת אסירים בתנאים מחמירים ומשפילים. צמוד לקיר נותרו מבנים קטנים מלבנים ובטון, המסמנים מקומות בהם נאלצו אסירים לסבול מים קפואים בחורף או תנאים לא סניטריים לאורך כל השנה. אזור זה שימש לעתים קרובות כאתר ענישה, שבו שומרים היו מאלצים אסירים להתרחץ בטמפרטורות מקפיאות, מה שהוביל למחלות וסבל.
בית החולים של המחנה וחדרי הניסויים הרפואיים
חלל מצמרר ששימש בעבר כמרפאה של המחנה, שם עברו אסירים ניסויים רפואיים לא אנושיים. ציוד רפואי דליל ותצלומים היסטוריים מספקים תובנה על הסבל שהתרחש תחת מסווה של "מחקר מדעי".
בתי השימוש במחנה – מקום של השפלה
חלל קר וצחיח שבו נאלצו אסירים להשתמש בשירותים קהילתיים פרימיטיביים תחת פיקוח מתמיד. הקערות הגדולות במרכז ושורת הבורות המרובעים המבולגנים לאורך הקיר מדגישות את חוסר הפרטיות המוחלט ואת התנאים הלא אנושיים שסבלו האסירים. מחלות התפשטו במהירות בסביבה הלא היגיינית הזו, והוסיפו שכבה נוספת של סבל לחיי היומיום.
בתוך צריף אסירים
חדר קודר ומואר באור עמום, מלא במיטות קומותיים מעץ, שבו נדחסו אסירים יחד בתנאים צפופים ולא סניטריים. רצפות העץ השחוקות והקירות החשופים משמשים תזכורת רודפת לסבל שסבלו כאן.
מחנה הצריפים
שורה של צריפים משוחזרים או משומרים, בהם שוכנו אסירים בתנאים צפופים ולא סניטריים. בפנים, מיטות העץ והריהוט הדליל מדגישים את המחסור הקיצוני שעמו התמודדו האסירים מדי יום.
